<h1>בה"ג הלכ' עדות</h1>
<h2>דף קכח.</h2>
שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשיני כשר, ורב אמר אף שלישי בראשון, מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הילכתא כמר בר רב אשי. (סנהדרין כ"ח.) והילכתא כל היכא דאיכא אבות לבנים או בנים לאבות, כגון ראובן ואחר להעיד לבן שמעון, או שמעון ואחר להעיד לבן ראובן, או בן ראובן ואחר להעיד לשמעון, או בן שמעון ואחר להעיד לראובן, ואין צריך לומר ראובן ובנו להעיד לשמעון ואין צריך לומר ראובן ושמעון להעיד לאחד מבניהם, כל אילו פסולין לכל עדיות שבתורה, אבל בן בן ראובן ואחר להעיד לשמעון, לממון פסול, לקידושין צריכה גט, ואין צריך לומר בן בן ראובן ושמעון לאחר דלגבי קידושין צריכה גט. תפוש גמרא בידך כל היכא דאיכא אחים ראשון בראשון ושיני בראשון וראשון בשיני ושיני בשיני דאוריתא פסול, שלישי בראשון דרבנן פסול, שלישי בשיני כשר אפילו מדרבנן. (שם כ"ח:) בעל אמו הוא ובנו וחתנו. בנו היינו אחיו, אמר רבי לא נצרכא אלא לאחי האח, רב חסדא אכשר באחי האח.
שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמה ונסתמה פסול, ושמואל אמר כשר איפשר דקא מיכוין מצרנהא, אבל גלימא לא, ורב ששת אמר אפילו גלימא איפשר דמיכוין מידת ארכו ומידת רחבו, אבל נסכא לא, רב פפא אמר אפילו נסכא איפשר דמיכוין מידת משקלותיו. מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, פקח ונתחרש פתח ונסתמה, שפוי ונשתטה פסול, אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו, פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתח ונסתמה וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר, זה הכלל כל שתחילתו וסופו בכשרות כשר, תחילתו וסופו בפסלות פסול, תיובתא דכולהו תיובתא.
<h2>דף קנט.</h2>
חתנו ועד עד שלא נעשה חתנו, גזלן ועד עד שלא נעשה גזלן, הן אין מעידין על כתב ידן אבל אחרים מעידין על כתב ידן, והוא שהוחזק כתב ידן בבית דין, ואי לא, אתו בי תרי ומסהדי אחתמות ידיהון ואע"ג דלא איתחזק כתב ידן בבית דין, ודווקא חתנו דגזירת מלך היא דרחוק היה ונתקרב, אבל גזלן ופקח ונתחרש ופתח ונסתמה אי איתחזק כתב ידן בבית דין אין, ואי לא, אתו אינהו ומחוו אחתמות ידיה.
ועדים שהעידו ושנים העידו עליהם שהם כשרין, אפילו כל ישראל מעידין עליהם שהן פסולין עדותן קיימת, דהוו להו תרין ותרין והעמד ישראל על חזקתן.
<h2>דף קסב:</h2>
וליכא בין פסולי עדות דאורייתא לפסולי עדות דרבנן אלא לגט אשה בלבד, אבל לכל עדיות שבתורה כי הדדי נינהו כי היכי דפסילי הני פסילי הני, ואי משום קרובים הא קאמרינן בגט פשוט היו ארבעה וחמשה עדים חתומים עליו ונמצא אחד מהם קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר, הני מילי כי כשר כגון דהוה חתים קרוב ברישא דאיגלאי מילתא דכבוד בעלמא הוא דעבד ליה ולאו לעדות אחתמיה אבל חתם קרוב בסוף או באמצע פסול, דהא סבירא לן דאמר רב נחמן הלכה כרבי בכיצד העדין נעשין זוממין (מכות ו'.) מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה אף ג' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטילה, וקתני עלה א"ר יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקים עדות בשאר, ר' אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, ורב נחמן אמר הלכה כרבי, והלכה כרב נחמן כי היכי דפסילי לדיני נפשות פסילי נמי לדיני ממונות, ותני בתוספתא (ב"ב פי"א הי"א) שטר שחתמו עליו חמשה עדים ונמצאו ג' הראשונים קרובים או פסולין תתקיים עדות בשאר עדים, וכן הלכה.
